ומהן מנוחת הנפש מלכת בדרכים הרחוקים אשר היא מכלה הגופות וממהרת השלמת ימי החיים כמו שנאמר (תהלים קב כד) ענה בדרך כחי קצר ימי.
ונאמר על אחד מן הפרושים כי הלך אל ארץ רחוקה לבקש הטרף בתחלת פרישותו ופגע אדם אחד מעובדי כוכבים בעיר אשר הלך אליה. אמר לו הפרוש כמה אתם בתכלית העורון ומעוט ההבנה בעבודתכם לכוכבים. אמר לו האמגושי ומה אתה עובד? אמר לו הפרוש אני עובד הבורא היכול, המכלכל האחד, המטריף, אשר אין כמוהו. אמר לו האמגושי פעלך סותר את דבריך. אמר לו הפרוש והיאך? אמר לו אלו היה מה שאמרת אמת, היה מטריפך בעירך, כמו שהטריפך הנה, ולא היית טורח לבוא אל ארץ רחוקה כזאת. ונפסקה טענת הפרוש ושב לארצו וקבל הפרישות מן העת ההיא ולא יצא מעירו אחר כך.
ומהן מנוחת הנפש והגוף מן המעשים הקשים והמלאכות המיגעות את הגופות ועזב עבודת המלכים וחקיהם וחמס אנשיהם.
ביאור
רבנו בחיי מלמד אותנו כאן שהביטחון בה' מעניק לאדם מנוחה עמוקה, ומציל אותו מהמרדף המתיש ומהריצה הבלתי פוסקת למרחקים אחר הפרנסה. הסיפור הנוקב על הפרוש מזכיר לנו תובנה פשוטה אך מהפכנית: אותו בורא שיכול לפרנס אותנו כשאנו מתרוצצים ושוחקים את עצמנו, יכול להשפיע עלינו את טובו בדיוק במקום שבו אנו נמצאים. המסר החם עבורנו להיום הוא להרפות מהאשליה שריבוי מאמץ פיזי, לחץ או שעות עבודה מפרכות הם שמביאים את ההצלחה. כאשר נבטח בה' באמת, נוכל לפעול בנחת וברוגע, מתוך ידיעה שלמה שהשפע המיועד לנו יגיע אלינו מבלי שנצטרך לכלות את כוחות נפשנו וגופנו.