והנני להביא לתשומת לב נקודה עקרית הנוגעת ביסודות החנוך על טהרת הקדש. מבלי היכנס בזה לגוף הענין הרי זוהי המציאות שאין להתעלם ממנה: שהתלמידים הם בגיל ההתרשמות מכל פרט, לא רק במישרין אלא גם בעקיפין, ולפעמים ההשפעה בעקיפין כוחה יפה יותר.
שלכן מוכרח הדבר שהתלמיד יראה בהוכחה גמורה שאף ששניהם נלמדים בין כתלי הישיבה העיקר הוא למודי תורתנו הק' תורת חיים, ואשר למודי החול אינם אלא טפל, ושלא בערך טפל לעיקר.
ודא עקא, שבעוה"ר ההדגשה היא להיפך, זאת אומרת שלא רק ששניהם שוים בערכם, אלא שחשיבות יתרה נודעת ללמודי החול — בקפידת ההתקדמות בהם, בעבודות בית, בבחינות תכופות, וההצלחה בבחינות מהוללה בכל התשבחות ובפרסים. פשוט ומובן שעיקר מטרת הישיבה הוא למודי תורתנו הקדושה, ויחס זה חותר תחת יסודות החנוך.
דברי חיזוק
הילד לומד מה אנחנו באמת מעריכים — לא מה שאנחנו אומרים אלא ממה שמציינים, משבחים ומתגמלים. אם התורה היא העיקר בבית, היא תהיה העיקר בלב שלו.