ביום ראשון, רגע לפני ראש השנה התקיימה הכנסת ספר תורה לעילוי נשמת הרב אחיעד אטינגר ובנו - סרן הראל אטינגר.
פורסמו הודעות, ונקודת המפגש הייתה ליד בית חורון. משם הייתה הכוונה - נסענו בתוך שבילי עפר, עברנו בין משפחות בדואים שגרים בפחונים, בדרך היו חמורים ותרנגולים ממש תקופת המאה הקודמת.
המשכנו בשביל העפר, עלינו במעלה הר במשך דקות ארוכות עד שהגענו אל פסגת ההר, אל ישוב קטן שנבנה השנה ושמו "חוות מבוא הראל" על שמו של סרן הראל אטינגר שנהרג בדיוק לפני שנה בכניסה ללבנון.
הראל הגיבור, סרן מובחר בסיירת אגוז נפל בקרב גבורה על הגנת ארץ ישראל.
על ההר היו בית כנסת ומספר קרוואנים, ובעיקר נוף מדהים.
נכנסו לבית הכנסת כתבנו אות בספר התורה ולאחר דקות מספר התחילה המוזיקה ואיתה הריקודים שלא פסקו.
ריקודים עם שירי נשמה, מעגלים בתוך מעגלים, על רצפת עפר וחצץ. בין הרוקדים ילדים, נערים, מבוגרים, כל סוגי הכיפות, וכל הצוות של הראל - "אגוזים" מסיירת אגוז, כולם יחד במעגלים.
הייתה זו חוויה אחרת, שונה, עוצמתית, ומרוממת נפש - בישוב קטן שרוקם עור וגידים כשעדיין שומעים את מכות הבזנטים, כשהאדמה והחצץ בולטים בו.
שם הרגשנו ממש את המושג ישוב ארץ ישראל, ולאותו מקום הוכנס ספר תורה, ומסביב רקדו עם ישראל - הכל במקום אחד.
הרגשה שכל אחד שיחווה אותה ירגיש את הקדושה הגדולה שיש לנו כאן - ישוב הארץ, התורה הקדושה והחיבור של כל אחד ואחד אליה...
מוסר השכל
"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לא, א)
"וילך משה" - משה הלך, אך לא כתוב לאן הוא הלך. אומר "בעל הטורים": משה הלך לבשר את אברהם יצחק ויעקב ולומר להם שהוא סיים את תפקידו, והביא את עם ישראל לארץ ישראל, ובכך הקב"ה קיים את שבועתו והכניס את ישראל לארץ ישראל.
עוד מספר המדרש שמשה רבנו כתב באותו היום שלוש עשרה ספרי תורה, ספר לכל שבט, ועוד ספר אחד שהכניס למשכן כדי שלא יזייפו את הספרים.
ביום מותו של משה רבינו הוא כתב ספרי תורה, העמיד את עם ישראל סמוך לארץ ישראל, ובכך יצר את המשולש המנצח - ארץ ישראל עם ישראל ותורת ישראל.
כשאדם מפנים ומבין את החיבור הזה הוא מבין שזו התכלית להיות יהודי - להיות אדם מאמין, להיות בארץ ישראל או לעזור ליישב אותה ולעסוק בתורת ישראל.
שלושת הפינות האלה יוצרות לנו את העניין של עָם סגולה - סגולה מלשון סגול ֶ
כשאדם נכנס לתוך המשולש הזה - בונה ומיישב את ארץ ישראל, עוסק בתורת ישראל, והוא בעצמו ישראלי ויהודי מאמין, החיבור הזה הוא חיבור שלעולם לא ימוש מזרעו, זהו החיבור של כל אחד מאיתנו.
כשאדם מתחיל את השנה ומקבל על עצמו, ואפילו במעט, להיות חלק במשולש הזה - להיות מחובר יותר לתורה, להשתדל לאהוב כל אחד מישראל לא משנה מי הוא ומאיזה שבט הוא, ומחובר לארץ ישראל, לשורשים שלו, לאהבת הארץ אז הוא יזכה לבטח לשנה אחרת, ברגע זה הוא חזר בתשובה - בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
לא משנה אם המשולש לא שווה צלעות, מספיק שפעם אתה מחובר יותר לארץ ופעם יותר לתורה ופעם מקדיש את עצמך לכלל ישראל. כל פעם לפי הזמן והמקום הנכון יותר.
סרן הראל אטינגר ואביו מסרו את נפשם על ארץ ישראל, הייתה בהם תורת ישראל, אמונה גדולה, והם הפיצו את אהבת ישראל שהייתה בהם לרבים, הרב עם החיבורים שלו והחיבוק שלו, והראל שהיה אוזן קשבת לצוות שלו, וחיבר אותם בדרך שלו אל האמת.
שם במעלה ההר, במצפה הראל היה אפשר לראות את השמש ששוקעת לאיטה ומבשרת על ישוב חדש בארץ ישראל, תורת ישראל עם ריקודים שערכו כשעתיים ואהבת ישראל גדולה...